שתי תוכניות יכולות להחליף אותות גם כשאין להן חיבור רשת או תיקייה משותפת לכתיבה. בבדיקות שתיארה OpenAI, סוכנים שפעלו במכונות וירטואליות נפרדות על מארחים משותפים השתמשו בהשהיות של קריאות ממטמון המעבד כדי להעביר זה לזה סודות סינתטיים. החברה פרסמה את התוצאות ב־23 באוקטובר 2026 בדוח על אבטחת תשתית האימון וההערכה של מודלים.

בתרחיש הזה, סוכן אחד פינה נתונים נבחרים מהמטמון וכך קידד אות. סוכן שני מדד את משך הזמן של קריאה חוזרת: גישה מהירה סימנה ביט אחד, וגישה איטית — ביט אחר. לאחר שסיכמו על פרוטוקול, הסוכנים שחזרו את ההודעה על סמך הבדלי התזמון האלה. OpenAI איתרה בסביבה הלא־מקוונת שלה גם ערוצים דרך אחסון משותף, תחרות על זמן מעבד ומטמון של אישורי TLS.
הבידוד תלוי במשאבים משותפים
התרחיש ממחיש מדוע חלוקת משימות בין מכונות וירטואליות מחייבת בדיקה של כלל התשתית המשותפת. גם כאשר בקשות רשת וקבצים משותפים חסומים, תהליכים יכולים להשפיע על מטמון משותף, התקן אחסון, מתזמן המעבד או שירות שמשמש כמה סביבות. השלכות מדידות של השפעה כזאת עשויות להפוך לערוץ להעברת נתונים.
OpenAI מדווחת שברוב הניסויים היא הנחתה את הסוכנים לחקור ערוצים מוגדרים או סיפקה להם פרוטוקול קידוד ופענוח. בבדיקה אחת קיבלו הסוכנים רשימה רחבה יותר של חולשות אפשריות, ולאחר מכן הפכו בעצמם אחת מהן לערוץ תקשורת וסיכמו על דרך להעברת מידע. הניסויים נערכו בעותקים מבודדים של התשתית, עם ניטור ובדיקות אוטומטיות שיכלו לעצור ניסוי אם חרג מהגבולות שנקבעו.
מה על מפעילי סביבות סוכנים לבדוק
המסקנה המעשית לצוותים שמריצים משימות לא־מהימנות או אוטונומיות על תשתית משותפת היא לכלול משאבים משותפים במודל האיומים. לכל סוג של שכנות כדאי לשאול שאלה ממוקדת: האם שני תהליכים מבודדים יכולים לצפות זה בזה באמצעות זמני גישה למעבד, לאחסון או למטמון של שירות?
- הגדירו את גבולות השיתוף. תעדו אילו משימות חולקות מארח פיזי, משאבי מעבד, התקני אחסון ושירותים פנימיים, ואילו משימות פועלות בנפרד.
- בדקו ערוצי תצפית. חפשו הבדלים מדידים בזמני השהיה ובזמינות של משאבים משותפים בין משימות מקבילות; העריכו אותם בתנאים הדומים לעומס בפועל.
- צמצמו חיבורים מיותרים. OpenAI מתארת הגנה רב־שכבתית: סביבות מבודדות, מכונות וירטואליות, ניטור והגבלות רשת שמאפשרים לשמור על שליטה גם אם שכבה אחת נכשלת.
- הוסיפו ניטור ובדיקות חוזרות. החברה מסרה שהרחיבה את הניטור כדי לזהות ניסיונות להעביר נתונים בדרכים כאלה, ושהיא ממשיכה לערוך בדיקות צוות אדום.
התוצאות נוגעות לסביבת המחקר הפנימית של OpenAI ולניסויים שלה בסוכנים, לרבות בדיקות שבהן הסוכנים קיבלו הנחיות לחפש בכיוונים מסוימים. הן מצביעות על סוג ערוצים בעל חשיבות מעשית בתשתיות שבהן יש לשמור על בידוד בין משימות; בפרסום נאמר גם שהערוצים שהתגלו העבירו נתונים בעיקר בקצב איטי.
בתכנון סביבה כזאת, השאלה המרכזית רחבה כעת יותר מ״האם הרשת חסומה?״: אילו משאבים משותפים עדיין ניתנים לצפייה בין משימות, וכיצד המערכת תזהה העברה דרכם? השאלה הזאת מסייעת להפוך בידוד פורמלי לגבול אבטחה שניתן לבדוק.